"עתידה של כתיבה חלוצית זו לפניה."
כך הסתיים הצעד הראשון והמשמעותי בדרך להגשמת החזון שלי.
במה דברים אמורים?
אני עוסק הרבה שנים בסכסוכים. אחת התובנות המרכזיות שהגעתי אליהן, היא שלא קיבלנו, מעולם, כלים להתמודד עם ריבים וסכסוכים שאנו נקלעים אליהם. למרות שכולנו נקלעים, לעיתים מידי יום, לריבים וסכסוכים, ולמרות שהעלות של הריבים והסכסוכים שאנו חלק מהם, היא עצומה (מבחינה חומרית – עשרות אלפי ש"ח, מבחינה נפשית – מאות שעות של תסכול, עצב וכעס ברגש), אף אחד לא פיתח ערכת כלים להתמודדות/ שיטה ברורה, לניהול ופתרון סכסוכים ביעילות. אז התגבשה בי החלטה, אני אמצא את התשובה. אני אמצא את הדרך והשיטה, והכלים הטובים ביותר, שניתן יהיה לתת לאנשים כדי שיוכלו לנהל ריבים וסכסוכים בלי צד שלישי מסייע, בעצמם.
הצעד הראשון שלי היה במישור האקדמי. נרשמתי ללימודי דוקטורט. מאחר שהיו לי שני תארים שניים (L.L.M במשפטים ו-M.A ביישוב סכסוכים) ללא תזה, נתבקשתי להכין תזה, אחריה אוכל להמשיך לעבודת הדוקטורט.
לשמחתי, הצעד האקדמי הראשון שלי הושלם בהצלחה. ממש לאחרונה. אני מצרף לכאן מספר ציטוטים מביקורת השופטים שבדקו וקראו את העבודה ותקציר של העבודה. בתקווה שהמעט כאן, יעורר בכם עניין לקרוא את העבודה כולה :). מי שרוצה לעיין קרוא את העבודה במלואה או לנהל שיח עליה מוזמן לפנות אלי למייל: yaniv@hamegasher.co.il.
מי שרוצה להוריד את העבודה מוזמן לעשות זאת
עבודה מלאה – השתמעויות אפשריות של תורת האי אלימות הגנדיאנית בהקשר המשפט הישראלי – יניב שוורצמן
והנה ההתייחסות המקצועית של קוראי עבודת המחקר:
"העבודה כתובה בשטף ובאופן רהוט ומעוררת עניין רב בקורא"
"המחבר מתאר באופן משכנע ומתוך ידע מרשים את המאפיינים השונים של מערכת המשפט הישראלית, ומתעכב במיוחד על מוטיב האלימות הגלום במערכת זו (כמו מן הסתם במערכות משפטיות אחרות ברחבי העולם). טענתו המרכזית היא כי הליך הגירושין מערב הפעלת אלימות, לצד פחד ושנאה בין בני זו המתגרשים. מכאן נובע כי טקטיקה משפטית שתדגיש את ערכי ה"אהימסא" (אי אלימות) ו"האחיזה באמת" של גנדהי יכולה לשפר את מצב המתגרשים ולהוריד את מפלס האלימות והפחד בתהליך הגירושין, ואולי אף להעלימו כליל. טענתו של המחבר כי תפקיד המגשר במקרי גירושין (תפקיד מהותי במיוחד כיום, לאחר החקיקה בשנה האחרונה המפנה זוגות מתגרשים ראשית כל להליך גישור) הוא דרמטי."
"הכותב עמד בכך והגיע בכך לכתיבה שיש בה פוטנציאל נפלא: במהלך מורכב בו הוא עומד על מגבלת כוחו של האינטקלט, במצב של משבר גירושין בו הרגשות ואי הרציונאליות עלולים לגאות, הוא מציע את כוחו של הסבל ומציע את המגשר הגנדיאני כסטיגרהי".
"מר שוורצמן פורש יריעה רחבה ביד בוטחת ובסגנון קולח, ומוסר לקורא סקירה משכנעת על נושא מחקרו, עח אופייה של מערכת המשפט, לצד רכיביה המהותיים של תורתו גנדהי, ועל השלכותיה האפשריות של השלכת תורה זו על מערכות המשפט והגישור העוסקות בגירושין."
"מחקרו של מר שוורצמן מוליך את הקורא עקב בצד אגודל ובאופן משכנע לעבר הפתרון או המענה לשאלה המרכזית הנוכחת כבר בכותרת העבודה."
"מר שוורצמן משוכנע שהצעתו, כפי שמבוטאת במהלך העבודה, לפיה אימוץ טקטיקות גנדהיאניות אכן יביא לשיפור ביישוב סכסוכים במשפחה. על כך כמובן ניתן להתווכח, כיוון שמדובר במסקנה אמפירית אמנם, אך כזו המתבססת על ניסיונו המקצועי האישי של המחבר כמגשר ועו"ד. יתכן שעורכי דין ומגשרים אחרים יסברו אחרת, בכל מקרה, טענותיו של המחבר שכנעו לחלוטין."
"הכתיבה מהודקת ויצירתית. הכותב פורס מניפה רחבה ושוזר את המקורות ביצירתיות."
"השקעה מתאימה בעיבוד המתחייב תניב ללא ספק יותר מפרסום מדעי אחד. פרסומים אלו עשויים להאיר במקוריותם ובישימותם המיוחדת במינה."
"הכותב עמד בכך והגיע בכך לכתיבה שיש בה פוטנציאל נפלא: במהלך מורכב בו הוא עומד על מגבלות כוחו של האינטקלט במצב של משבר גירושין בו הרגשות ואי הרציונאליות עלולים לגאות הוא מציע את כוחות של הסבל ומציע את המגשר הגנדיאני כסטיגרהי."
"אין מקבילה בספרות בשפה העברית, בספרות המשפטית הישראלית לחיבור שכזה ולהצעות שכאלה. המחבר חורש וזורע בקרקע פורייה שלא נזרעו בה אי פעם זרעים שכאלה ואין להקל ראש בתעוזה האינטלקטואלית שבכך."
"כוחו של החיבור מתחיל בביאור האתגר העצום שעמו הוא מתמודד וממשיך בהצעת פתרון שיש בה הכרה מציאותית בתעצומות הנפש הנדרשות כדי לעשות זאת."
"חדות וחריפות זו משרתים תכלית ראויה בכתיבה מכוונת שינוי חברתי ומשפטי ככתיבה זו."
"חיבור זה עשוי לתרום תרומה חשובה – לא רק בהקשר המקומי – לכתיבה אודות ישימות תורות גנדהי בתחום המשפחה ולהמשיך להתכתב עם המעט שנכתב ונעשה בתחום זה."
והנה תקציר העבודה.
תקציר
העבודה עוסקת בהשתמעויות האפשריות של תורת אי האלימות הגנדיאנית ליישוב סכסוכים לא אלים במשפחה – בהקשר המשפטי בישראל, ומשקפת נקודת מבט חדשה לקשר בין תורת אי האלימות הגנדיאנית לפתרון סכסוכים (בדגש על גירושין). העבודה דנה במשמעות המושג אלימות ובהקשר שלו למערכת המשפט הישראלי, בהתייחסות לכך שמבנה מערכת המשפט יוצר בפועל כלי בעל היבטים אלימים לפתרון סכסוכים בין בני זוג מתגרשים. מודל המשפט האדברסרי, החקיקה המורכבת (היבטים דתיים לעומת חילוניים), הכללים הדיוניים, התנהלות עורכי הדין, והנרטיב בחברה הישראלית על תפקיד השופטים ועורכי הדין, כל אלו מייצרים אווירת אלימות ומעגל אלימות המתממשים במציאות דיונית הגורמת לנזקים לבני הזוג ולילדיהם.
העבודה מתמקדת במתן פתרונות להפחתת אווירת האלימות במערכת המשפטית, בעוד הפתרונות הקיימים הינם מרככי אלימות בלבד, בין אם הם נעשים על ידי מיתון השיח, יצירת תהליכים מרככי אלימות (גישור), ושינוי תפיסת תפקידי המערכת (תורת משפט טיפולי), ולא פתרונות שמונעים אלימות מיסודה.
שינוי בתפיסה במערכת המשפט, תאפשר הקשה מתורת אי האלימות הגנדיאנית ותשנה את פרספקטיבת הדיון, מניסיון לתקן את המערכת המשפטית, להתמקדות בסכסוך מנקודת מבטם של המגשר ושל הצדדים המסוכסכים. הפרדיגמה תתבסס על עקרונות האהימסה והסטיאגרהה, תוך הבנה שמערכת יחסים רגשית מעוררת תשוקות, טינה וזעם ומקשה על קיום דיון רציונלי והגעה להסכמות. באותה הנקודה, בה מתקיים הלחץ הרגשי הגדול ביותר, על בני הזוג, הם מתבקשים לנהל משא ומתן שכלי ורציונאלי על נושאים שונים הקשורים לפרידה, כאשר ברור שדיון זה, שעה שמצבם הרגשי הוא כה קיצוני, הופך את הדיון לכמעט חסר סיכוי.
לצד הדיון על סוגיות הליבה בגירושין, גם הצגת היתרונות של הליך הגישור על פני ההליך המשפטי, השיח המשותף, מישור החיסכון הכספי, הזמן והתוצאה המיטבית עבורם ועבור הילדים, הינה הצגה רציונאלית, הפונה בעיקרה לשכל ולתבונה. התוצאה בשטח, מצביעה על כך שעל אף השיח הרציונאלי, והטעמים לפנות להליך גישור, מרבית הזוגות בוחרים לפנות לדרך האלימה תוך שימוש במערכת המשפט וביועצים משפטיים כדי לפתור את הסכסוך שנותר בעקבות פרדתם.
הבחירה בהליך המשפטי על פני החלופות, נובעת מפחד, אותו פחד שלגישתו של גנדי מהווה את "בסיס ושורש הרוע האנושי". הפחד מוליד שנאה וזרות, והשנאה מולידה אלימות בעולם ומייצרת שנאה כלפי בן הזוג השני. על-פי גנדי, אם אדם נכנע לפחד, לא רק שהוא יהיה מוכן לשאת בכל השפלה, אלא הוא יהיה מסוגל, בשל אותו הפחד, לבצע מעשי אלימות ופשעים. פחד, משמש כחומר גלם בידי המערכת המשפטית ויועציה הנלווים בהליך הגירושין. משמעות הדבר, שהדיון הלבר משפטי אינו יודע לתת מענה לפחד ולעוצמת הרגש של בני הזוג, בכך שהוא מסתפק בדיון הרציונאלי והשכלתני, ו"מאבד" את בני הזוג לטובת מערכות שפועלות ומתבססות על הפחד, מערכות הנוקטות בשיטת פתרון סכסוכים אלימה. כך למשל, גנדי מבקש ודורש ממאמיני המאבק הלא אלים לעשות "המרה" ביחס לפחד האישי שלהם, לשיטתו הדבר הראשון שסטיאגריי צריך ללמוד ולהתאמן עליו הוא היכולת להשתחרר מהפחד.
תורת אי האלימות הגנדיאנית מאפשרת לנוע בציר הרגש עד איבוד כל פחד ושנאה כלפי הצד השני, ציר שכיניתי כ"ציר הרגש הגנדיאני". ציר הרגש הגנדיאני הוא היישום הפרקטי של האהימסה והגשמת המטרה הראשונה במעלה, בעיני גנדי, היכולת לאהוב את היריב שלך, גם אם אתה נוקט בפעולות של התנגדות לא אלימה. לראות את הטוב, ולנטרל כל שנאה ורוע, לא רק מהמילה והמעשה אלא גם מהתודעה. ההשלכה שיש לתפיסה התודעתית של בני הזוג היא דרמטית שכן הגורל הקושר אותם הוא אישי ואינטימי, בין הורים לילדיהם, לכל החיים, בשמחות ובעצב.
גנדי ראה בסבל (ה"טאפאסיה") את הכלי המרכזי שיכול להעביר את הצד השני, היריב, לנוע בציר הרגש הגנדיאני, משנאה המבוססת על עקרונות ועמדות נוקשים, להערכה וכבוד, המייצרים נכונות ושיתוף פעולה, לפתוח את אוזניהם ולחדור ללבבותיהם. הסבל הגנדיאני יכול לפרוץ מחסומים רגשיים ולהגיע למקומות שאינם נגישים לתבונה ולהיגיון, בניגוד לשימוש בכוח או בעימות ישיר, שעלולים רק להקשיח את ההתנגדות ולהחריף את הסכסוך.
דיון רציונאלי (פניה לתבונה ולשכל) בקשר לנושאים הקשורים לגירושין (ילדים, מזונות, רכוש) ולנושאים הקשורים לתהליך הפרידה (למה עדיף גישור) הוא כמעט חסר משמעות, בגלל ההיקשרות הרגשית והפסיכולוגית לתפיסות ולאמונות של בני הזוג. מנגד לסבל יש את הכוח לחדור ללב של בני הזוג (אחד לשני) לבנות נתיבים של הבנה, לעבור את העמדות המבוצרות ולייצר מקום לשיח הלוגי הנדרש, הפעם במקומות שבעבר להגיון ולתבונה לא היה מקום בהם.
הסבל עליו מדבר גנדי מאפשר את ההמרה והתזוזה בציר הרגש הגנדיאני, באמצעות משמעת עצמית מחמירה. כל מי שעוסק במחאה לא אלימה, חייב לאמץ קוד התנהגות קפדני וקשוח. לגישתי, יש צורך ביצירת קוד התנהגות וכללים ברורים ומפורטים שבחתימתם של שני בני הזוג עליו, הם יתחייבו לאמור בו, קוד שאני מכנה "קוד גנדי בגירושין". הקוד ייתן לבני הזוג מסגרת מסודרת וברורה של כללים מפורטים, ויעזור להם לשמור על משמעת סטואית גם בפני האיומים, ההפחדות והאלימות של המערכת המשפטית, עורכי הדין, המשפחה והיועצים, כך שמוטיב הסבל (המשמעת העצמאית) יסייע להם להמיר את עמדותיהם ועקרונותיהם הנוקשים ולהוביל אותם לאהימסה משותפת.
העבודה תאפשר, למיטב ידיעתי, לראשונה, נקודת מבט אחרת על עבודת המגשר ותטען כי למעשה העדר הלימה בין המגשר לעבודתו, הוא הסיבה לאי הצלחתו של הליך הגישור. מגשר שלא מאמין וחי את האהימסה ואינו בעל תודעה המבינה את דרך הסטיאגרהה, לא יוכל להעביר את בני הזוג הנמצאים בהליך גירושין קשה ואלים למאבק הלא-אלים. על מנת להגשים את ערכי הליבה, המגשר צריך להיות מי שחי אותם בעצמו, ונדרש לצניעות ולמשמעת עצמית גנדיאנית. המגשר הגנדיאני צריך לעבד את היכולות שלו, להיות בעל מודעות לעוצמת הרגשות של בני הזוג, לא ממקום של הזדהות, שעלול לשבש את שיקול דעתו, אלא מתוך הבנה של המצוקה, הכאב והכעס שבני הזוג נושאים בתוכם. כך תבנה הסמכות האישית של המגשר הגנדיאני, המורכבת מאיכויות אישיות, ניסיון מקצועי, ויכולת מולדת ונרכשת. תפקידו לנטרל את תחושת האשליה של האני הפרטי, התשוקות, והאשמה של כל אחד מהצדדים, על מנת לאפשר לצדדים להביא את הסבל שלהם לכדי ביטוי, ולתת מקום לאהימסה להתפתח אצל כל אחד מבני הזוג. עצם הנוכחות של המגשר מייצרת טרנספורמציה באינטראקציה בין הצדדים ולעיתים, די בכך, כדי לתת לצדדים את האפשרות לקיים שיח מכבד ומכיל, נעדר אלימות.
לפרדיגמה התפיסתית החדשה יכולה להיות גם השפעה פרקטית מידית כאשר בישראל נעשה בשנתיים האחרונות שינוי חקיקה, הקובע כי על בני הזוג לפנות ראשית ליחידות הסיוע של בית המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים, בטרם הגשת כתבי בי-דין. החוק ממחיש את הטענה שהמערכת יודעת כביכול לתקן את עצמה ולערוך שינויים הנראים כלפי חוץ כדרמטיים, הן בהיבט התהליך המשפטי, והן על ידי מתן מידע, באמצעות צד שלישי ניטרלי (עובדים סוציאליים ביחידות הסיוע ליד בתי המשפט), אבל השיח, נותר אותו שיח משפטי של זכויות וחובות ונקודת עוגן ההתייחסות היא תיקון כשלי המערכת המשפטית כזו שמובילה את צעדי בני הזוג ולא בני הזוג את המערכת המשפטית. יחד עם זאת, שינוי זה יוצר הזדמנות נדירה לשינוי נרטיב השיח והטמעת המודל המבוסס על תורת אי האלימות הגנדיאנית.
לחצו כאן לסדנת "הבלתי מנוצח" ללמוד איך לנהל ריב בצורה הטובה ביותר